ב"ה ב' אדר, תשל"ב
ברוקלין, נ.י.
ד"ר…
סאותפילד, מישיגן
שלום וברכה:
הנני לענות על מכתבך מיום ה-13 בפברואר, בו אתה כותב אודות בנך, ומביע חשש מסוים בקשר לעתיד שלו.
באופן כללי, אין זה מנהגי ליטול את היוזמה ולפנות לאנשים בקשר לבעיות שלהם. במלים אחרות, בנוגע לבנך, כל עוד הוא לא פונה אלי לגבי שום עניין פרטי, אינני יכול להעלות זאת בפניו. יתירה מזו, בתור רופא אתה בוודאי מבין שכאשר אנשים פונים אלי בנוגע לעניינים אישיים, הדבר כרוך בשאלה של מוסריות וסודיות. על כן, יהיה עליך לברר אצלו ישירות על התוכניות שלו לעתיד, או למידע אחר שקשור בו.
אני שולח לך את איחוליי הלבביים שלך ולאשתך תהיה נחת אמיתית מבנכם, ושתיהנו ממנו מתוך מצב-רוח שמח ונסיבות שמחות.
בברכה,
[חתימת יד קודשו של הרבי]
נ.ב. אף-על-פי שהבא להלן לא קשור ישירות לאמור לעיל, הרי כיוון שאתה נוגע בשאלה של הליכה לקולג', ברצוני להעיר את ההערה הבאה.
בוודאי אין צורך להזכיר לך שהאווירה בקולג' כיום היא לא מה שהיא היתה כאשר אתה הלכת לקולג' וקיבלת את התואר שלך. בוודאי גם אין צורך להדגיש בפניך שסטודנט מושפע לא רק מחומר הנושא שהוא לומד בקולג', כך שכל עוד הנושא הנלמד ראוי לשבח אין כל סיבה לדאגה. המציאות היא שסטודנט מושפע עוד יותר מהאווירה בקולג', שלא להזכיר את ההשפעה הישירה של עמיתיו הסטודנטים במחלקה המסוימת שבה הוא לומד.
במידה שמדובר באווירה הכללית של הקולג', אדם רוצה לקוות שהרוב של הסטודנטים והפקולטה אינם מהווים סכנה. למרבה הצער, זהו "רוב דומם", ודווקא המיעוט הקיצוני והצעקני הוא שמשפיע במידה רבה על האווירה הכללית ויוצר בעיות חמורות וחששות וסכנות.
בתור דוגמה פשוטה משטח הרפואה: ידוע ומפורסם שחיסון ותרכיב נפוצים מתבצעים נגד אפשרות של מחלה זיהומית, אף-על-פי שהסיכויים לזיהום הנם קטנים וקלושים. במקרה הגרוע ביותר, רק אחוז קטן מהאוכלוסייה עלול להיות חשוף לסכנת הזיהום, ולמרות זאת לא לוקחים שום סיכונים. בוודאי שאדם צריך לעשות לא פחות מזה בנוגע למוסריות של האדם ולבריאות הנפש שלו.
