ב"ה
ראש חודש שבט, תש"ל
ברוקלין, נ.י.
מרת…
ברוקלין, נ.י.
ברכה ושלום:
הנני לענות על מכתבך.
באופן כללי, אין זה תפקידי לענות על שאלות הלכתיות, ואין כל צורך בכך, משום שישנם ארגונים של רבנים וסמכויות רבניות למטרה זאת, כמו לדוגמה, "אגודת הרבנים".
מכיוון שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, ברצוני לנצל הזדמנות זאת כדי להעיר הערה שנוגעת לעניין.
כל אדם שמתבונן ברצינות בהיסטוריה היהודית, ללא דעות מגובשות מראש וללא דעות קדומות, מוכרח להגיע למסקנה שהדבר היחיד ששימר את העם שלנו, הן ככלל והן כפרטים, היא הדבקות העקשנית במסורת של אבותינו הקדמונים. אף-על-פי שדבר זה היה כרוך לפעמים בקשיים, הגישה היתה תמיד גישה של "נעשה ונשמע", כמו בזמן שבו התורה והמצוות ניתנו לראשונה בסיני.
תמיד היו כאלה ששאפו להיות רפורמים ובדלנים. הרפורמים בני ימינו אינם המצאה חדשה, אלא זוהי הגישה המוכרת הישנה של עובדי עגל הזהב אשר הופיעו מיד לאחר מתן תורה, כאשר העם היהודי עדיין היה למרגלות הר סיני. ההיסטוריה שלנו מראה לנו באופן ברור מה קרה לתנועות כאלה אשר סטו מדרך התורה והמצוות וגרמו פגיעה גדולה לעצמם וכן לעם היהודי, ואשר לא היה בהם כלל שום דבר חיובי. .
ויובהר בזאת: הדת היהודית אינה חוששת מפני חקירה ובדיקה מדוקדקת. להיפך, היא דורשת ידיעה והבנה. עם זאת, היא מציבה תנאי, שאסור שהחקירה והידיעה תשמשנה תנאי מוקדם וקריטריון לקיום המצוות בחיי היום-יום, שלפיו אדם יקיים רק את אותן מצוות, ובאותה מידה, שהשכל האנושי המוגבל שלו יכול להבין ולתפוס. דווקא על ידי הגישה של "נעשה ונשמע", כלומר, על ידי שמקיימים תחילה ורק אחר כך מנסים להבין, היהודי יכול להצליח בהשגת תובנה אמיתית אל תוך המשמעות של התורה והמצוות.
ייתן השם שכל אחד ואחד מאיתנו ימלא את הכוחות שלו ושלה ואת הקשרים עם יהודים אחרים, לחיזוק הקיום בפועל של המצוות בחיי היום-יום, הן בבית והן בקהילה בכלל. והובטחנו שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים את פעולתם.
בברכה,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א,
ניסן מינדל, מזכיר
