י"ט וכ' כסלו, החלים בימים שבת וראשון מצוינים על ידי רבבות יהודים ברחבי העולם כחג הגאולה של רבי שניאור זלמן מלאדי, המכונה 'אדמו"ר הזקן', מייסד חסידות חב"ד.
אדמו"ר הזקן העביר סכומי כסף גדולים לארץ ישראל, למחייתם של חסידים שחיו בה בעוני מרוד, והמתנגדים לדרכו ניצלו עובדה זו כדי לטפול עליו עלילת שווא כאילו הוא הקים תנועה יהודית מרדנית נגד שלטון הצאר ברוסיה וכי הכספים שמעביר נועדו לתמוך בממלכה העותומאנית, אויבתה של רוסיה. הרבי נעצר וגזר דינו אמור היה להיות מוות. אולם בחסדי השם הוא שוחרר ממאסרו בי"ט בכסלו.
במהלך החקירה, נחקר אדמו"ר הזקן רבות על התנועה החדשה שהקים ועל שיטתו בעבודת השם. החוקרים הרוסיים רצו לוודא שאכן לא מדובר בתנועה מרדנית, וכך יצא שבמקום להיחקר על החשדות הכספיים, נחקר הרבי בעיקר על תורת החסידות. אדמו"ר הזקן הסביר זאת בכך שהמאסר הגשמי הוא תוצאה של אירוע רוחני שהתרחש באותה שעה בשמים – קטרוג של השטן על לימוד והפצת תורת החסידות. שחרורו של אדמו"ר הזקן מהמאסר בי"ט כסלו היווה הוכחה שהקטרוג הוסר.
לא היה זה הקטרוג הראשון על הפצת החסידות. כבר שנים קודם לכן התעורר קטרוג שמימי על תורת החסידות שייסד הבעל שם טוב, ואף הוא בוטל תודה להשם. הקטרוג הנוכחי התמקד בשיטתה של חסידות חב"ד דווקא, כך שיום זה הוא במיוחד יום חגה של תורת חסידות חב"ד
■ ■ ■
אחד המאפיינים המייחדים את חסידות חב"ד מיתר ענפי החסידות הוא היחס להתקשרות לצדיק. בחסידויות האחרות מדגישים את ההתקשרות לצדיק כתחליף לעבודה עצמית. את הפסוק "צדיק באמונתו יחיה" דורשים במשמעות של יעניק חיות לאחרים (את המילה 'יחיה' קוראים בניקוד פתח מתחת לח'). כלומר, הצדיק באמונתו מחיה את חסידיו, כך שלא נדרש מהם להגיע בעצמם לאיכויות גבוהות של אמונה ויראת שמים.
בחסידות חב"ד מדגישים גם את הקריאה המקורית של הפסוק: כל צדיק חי באמונתו הוא. בוודאי צריכה ומוכרחת להיות התקשרות לצדיק, אבל לא כתחליף לעבודה עצמית. בראש ובראשונה, מוכרח כל אחד לעבוד את קונו בעצמו.
הרבי הקודם מליובאוויטש, כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק) המשיל זאת לכריית פחם ושליית פנינים: הכורים והשולים חייבים להסתמך על הוראות המדריך על מנת להצליח כל אחד במשימתו, אך את החמצן לנשימה עליהם לשאוף בכוחות עצמם ולא להסתמך על כך שהמדריך ישאף אותו עבורם. כך כל חסיד, צריך לעבוד את השם בצמוד להוראות המדריך – הרבי, הצדיק – אך עליו לעבוד וללמוד חסידות, שמשמשת חמצן לנשמתו, בעצמו.
■ ■ ■
תורת החסידות משולה לפחם, משום שכמו שהפחם מספק אור וחום חיוניים לגוף, כך החסידות מספקת אור וחום רוחניים החיוניים לנשמה. ותורת החסידות משולה גם לפנינים, שאינן צורך חיוני קיומי, אלא הן מיועדות לקישוט וליופי. בנמשל, מקביל אליהן לימוד חסידות בכמויות גדולות ואיכותיות, כזה שאמנם לא מחויב לקיומה של הנשמה, אך הוא 'מקשט' אותה באופן מיוחד.
עם ישראל משול לכלה שעומדת להתחתן עם הקדוש-ברוך-הוא בגאולה השלמה. דורנו הוא דור הגאולה, ואנחנו – הכלה – צריכים להיות 'מקושטים' כראוי בחתונה. נדרש אפוא מאתנו ללמוד עוד ועוד חסידות, כדי להיראות טוב בחתונתנו הקרובה בגאולה השלמה, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
"חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו".
