המייסדים 64, אבן-יהודה

בית חב"ד אבן-יהודה

המייסדים 64 אבן יהודה

שחרית: (ביום חול) 6:00
מנחה: 20 דק' לפני שקיעה
ערבית: בצאת הכוכבים

קַבָּלַת המַלְכוּת

מצפים מאתנו בראש-השנה להיות אמיתיים. להכתיר עלינו את הקדוש-ברוך-הוא למלך – באמת. לרצות באמת שהוא יהיה מלכנו ולקבל באמת את מרותו

48 השעות של ראש-השנה רצופות חוויות ייחודיות, שחוברות ומקנות את התחושה הבלעדית השמורה לחג זה. תפילות מיוחדות, מאכלים לא שגרתיים, התקיעות, שמהוות מכמה מובנים את שיאו של החג, טקס התשליך ועוד.

אחד הקטעים המרגשים ביותר בחג הוא ההפטרה שנקראת לאחר קריאת-התורה ביום הראשון של החג. בשני הפרקים הראשונים של ספר שמואל מתגולל סיפורה הנוגע ללב של משפחת אלקנה הרמתי ושתי נשיו פנינה וחנה. פנינה – אימא גאה ומאושרת לעשרה ילדים, שהרבתה להתגרות בצרתה העקרה האומללה – חנה.

היה זה בעיצומו של ראש-השנה. משפחת אלקנה שהתה במשכן, כמדי שנה ביום זה – וחנה חשה כי אינה מסוגלת להכיל את כאב הערירות. היא נעמדה בוכייה בפינה במשכן והשתפכה בתפילה חרישית לפני שוכן מרומים: "אם ראֹה תראה בעני אמתך… ונתתה לאמתך זרע אנשים – ונתתיו להשם כל ימי חייו". הקדוש-ברוך-הוא קיבל את תפילותיה ודמעותיה המורתחות, וכעבור שנה בדיוק, בראש-השנה, נולד לה בן. "ותקרא את שמו שמואל – כי מהשם שאלתיו". ברבות השנים, גדל הבן ונתפרסם כשמואל הנביא.

במבט שטחי, מסתכם הקשר של הסיפור לראש-השנה בעיתוי. חנה התפללה בראש-השנה ותפילתה התמלאה בראש-השנה ולכן אנו קוראים על כך בראש-השנה. אבל בעצם יש כאן הרבה יותר מאשר עיתוי.

חנה בתפילתה לימדה עד כמה עצום כוחה של התפילה. חז"ל מדייקים בלשון הפסוקים, כי חנה ביקשה מהקדוש-ברוך-הוא לא רק לחולל נס ולאפשר לה ללדת – אלא גם שייקבע מראש כי הבן שייוולד לה יהיה צדיק. ככלל, נמנע הקדוש-ברוך-הוא לקבוע מראש מי יהיה צדיק ומי לא, ומותיר זאת לבחירה החופשית של כל אדם – אבל חנה ביקשה שהפעם כן ייקבע הדבר מראש.

ומשאלתה, שחרגה מכל המוסכמות, התקבלה. כי היא נבעה באמת מעומק לבה. "ואשפוך את נפשי לפני השם", כפי שהעידה על עצמה. מילות התפילה שבקעו מתהומות נשמתה צלחו את כל המחיצות והמכשולים וחוללו את הבלתי ייאמן.

וזו הנקודה שחשובה בראש-השנה: להתפלל מעומק הלב. ביום זה, מדי שנה מחדש, מוטל עלינו לעורר את הקדוש-ברוך-הוא לרצות למלוך על העולם. הקדוש-ברוך-הוא מצפה כי נשוב ונקבל את עול מלכותו, וקבלת עול המלכות אינה מסתכמת בתמליל שנישא כלפי מעלה כמס-שפתיים. זו צריכה להיות תפילה שנובעת מפנימיות הלב. כמו אצל חנה.

זה אפוא מה שמצפים מאתנו בראש-השנה: להיות אמיתיים. להכתיר עלינו את הקדוש-ברוך-הוא למלך – באמת. לרצות באמת שהוא יהיה מלכנו ולקבל באמת את מרותו.

זה גם מה שמצופה מאתנו לקראת הגאולה: לקבל את עול מלכותו של מלך המשיח בכל לבנו ובכך להביא להתגלותו ולהתרוממות קרנו. בהפטרת החג הנזכרת, מופיעה שירת הודיה שנשאה חנה מעומק לבה לאחר שנולד שמואל, והשירה נחתמת במילים: "וירם קרן משיחו". כי כאמור, גם התגלות המשיח מושפעת מתפילות כנות. וסופן של תפילות אמיתיות להתקבל.

שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה.

מערכת האתר

השאירו תגובה